פסק-דין בתיק ע"פ 3827-05-13

השופט ר' שפירא [אב"ד] :

הערעור בתמצית :

בפנינו ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בחיפה שניתן בת"פ 113-02-13 ע"י כב' סגנית הנשיא, השופטת אורית קנטור (להלן: "בית משפט קמא"). בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירות של התפרצות לדירה, גניבה, הונאה בכרטיס חיוב וניסיון הונאה בכרטיס חיוב, וגזר עליו עונש של 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בנוסף הופעל מאסר מותנה בן 12 חודשים במצטבר, כך שסך הכל ירצה המערער 36 חודשי מאסר. בנוסף נגזרו עליו 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון.

הערעור הופנה במקור כנגד הכרעת הדין וכנגד גזר הדין. במהלך הטיעון בפנינו הבהיר הסניגור כי הוא חוזר בו מהערעור על העונש (עמ' 4 ש' 21 לפרוטוקול הישיבה מיום 20/6/13). הערעור מתמקד בהרשעתו של המערער/נאשם בעבירות של התפרצות לדירה וגניבה, כאשר ביתר העבירות הודה המערער בפני בית משפט קמא.

כפי שיובהר, סבור אני כי יש לדחות את הערעור על כל חלקיו, ואציע כך לחברי להרכב.

העובדות והדיון בבית משפט קמא :

על פי האמור בכתב האישום שהוגש בבית משפט קמא, מדובר באירוע שבו, ביום 25.12.12 בין השעות 17:00 עד 20:00, התפרץ המערער לדירתה של המתלוננת ברח' מסדה בחיפה. בכתב האישום תואר אופן הכניסה לדירה ופירוט הרכוש שנגנב. מאוחר יותר באותו יום, בין השעות 19:30 עד 20:20, השתמש המערער בכרטיס חיוב שנגנב מהדירה, באופן שניגש לכספומטים בשכונת הדר וניסה למשוך כספים מחשבונה של המתלוננת. בגין מעשים אלו יוחסו לו העבירות שפורטו לעיל.

בפתח המשפט כפר המערער בעובדות כתב האישום, ככל שהן מתייחסות לעבירות של גניבה והתפרצות למקום מגורים, והודה בעבירה של הונאה בכרטיס חיוב וניסיון להונאה בכרטיס חיוב.

המערער הכחיש מעורבות בפריצה ובגניבה, וטען כי כרטיס האשראי הגיע לידיו מאדם כלשהו, אותו פגש ברחוב הסמוך לדירת המתלוננת. גרסתו של המערער הייתה, שהיה במקום קרוב לדירת המתלוננת, בטיפול אצל רופא שיניים. בהמשך פגש אדם מוכר לו וביקש ממנו הלוואה (לצורך מימון רכישת סמים לצריכה עצמית). אותו אדם אמר שאין לו כסף, ואולם שיש לו כרטיס ויזה, והציע למערער להשתמש בכרטיס לשם משיכת כספים מהכספומט. לדברי המערער, הוא סבר שכרטיס הויזה קשור לאישה שהייתה עם אותו אדם.

בפתח המשפט הודיע ב"כ המערער, כי מוסכם עליו שכל ראיות התביעה של תיק החקירה יוגשו לבית המשפט, ואכן אלה הוגשו בהסכמה. בהמשך העידה המתלוננת, תיארה את שאירע בביתה, מה מצאה כאשר הגיעה הביתה ומה נגנב. לא הובאו עדים נוספים. בהמשך העיד המערער. בנוסף העיד מטעם המערער טכנאי שיניים שהמערער הגיע לבית העסק שלו, ולטענתו היה שם בעת שנפרצה הדירה, וכן העידה חברתו של המערער.

המחלוקת התמקדה בשאלה האם ניתן על בסיס הראיות לקבוע כי במקרה זה חלה החזקה של החזקה תכופה ברכוש הגנוב, ומכוח חזקה זו לקבוע כי הנאשם/המערער שבפנינו הוא זה שפרץ וגנב את הרכוש מדירת המתלוננת. אין מחלוקת כי הדירה נפרצה וכי נגנב רכוש. אין גם מחלוקת כי המערער השתמש בכרטיסי האשראי של המתלוננת בסמוך לשעה ולמקום דירתה. מעבר להודאתו הוא גם צולם במצלמות הכספומטים. עם זאת לא נמצא בחזקתו כל רכוש אחר שנגנב מהדירה.

בית משפט קמא קבע, על בסיס הראיות שהוגשו בהסכמה ועדות הנאשם שבפניו, כי ניתן להרשיע את הנאשם מכוח החזקה תכופה ברכוש שנגנב וגזר את דינו, הכל כמפורט לעיל. מכאן הערעור שבפנינו.

טענות ב"כ הצדדים :

טענות ב"כ הצדדים פורטו בהודעת הערעור ובטיעון בע"פ בפנינו. אזכיר את עיקרם בתמצית בלבד.

הסניגור טוען כי המשיב מסר גרסה מפורטת, לפיה נקלע לאזור לצורך טיפול בשיניו וכן הסביר כיצד הגיעו אליו כרטיסי האשראי. לטענתו המשטרה לא חקרה כלל חלק מטענותיו. מדובר בגרסה סבירה שיש בה כדי לסתור את החזקה התכופה, מה גם שרוב הרכוש הגנוב לא נתפס בחזקתו.

ב"כ המשיבה בערעור, טענה כי מדובר בפסיקה המבוססת על העדר אמינות גרסאות המערער. נטען כי הוכחה החזקה התכופה בכרטיסי האשראי וכי גרסתו של המשיב נמצאה כבלתי סבירה ובלתי אמינה. מכאן גם צדק בית משפט קמא, כאשר קבע כי עובדות כתב האישום הוכחו. בכל הנוגע לעונש, טענה ב"כ המשיבה כי אין עילה להתערבות בגזר הדין (וכאמור, המערער חזר בו מהערעור על העונש).

דיון והכרעה :

הכרעת דינו של בית משפט קמא מבוססת על העובדות שאינן שנויות במחלוקת ועל הקביעה כי גרסת המערער בדבר הגעת כרטיסי האשראי לחזקתו ונסיבות שהייתו בסמוך לדירת המתלוננת בלתי אמינות ובלתי סבירות. מכאן נפסק כי הוכחו העובדות המקימות את החזקה התכופה, מכוחה ניתן להרשיע את המערער בביצוע עבירות ההתפרצות לדירת המתלוננת וגניבת הרכוש מהדירה.

ככל שהדבר נוגע לגרסת טכנאי השיניים שהעיד - העד אישר כי המערער הגיע אליו ומסר לו שיניים תותבות לתיקון. לדבריו שהה המערער בבית העסק מספר דקות עד חצי שעה. העד לא זכר את השעה המדויקת בה היה המערער בחנותו. מדובר בשעה מוקדמת יותר משעת הפריצה המשוערת ובכל מקרה, וגם בהנחה שהמערער היה בשעות אלו אצל טכנאי השיניים, אין בכך כדי לספק ראיות שיש בהן כדי לסייע למערער.